<h1>ראבי"ה סימן אלף קכ"ב</h1>
<h2>דף קיג.</h2>
השובר מפרקת' של בהמה קודם שתצא נפשה מבליע דם באיברים וסלקא בתיקו אי שרי למיכל מיניה באומצא או לא, פירוש חי בלא מלח, ותיקו דאיסורא לחומרא. ופירשתי זה הדבר בתשובתי. ומשמע שבשר אחר מותר לאוכלו חי בעוד שהדם לא פירש מן האבר ולא הוי כדם האיברים דכשפירש אסור. ויש מביאים ראייה דשרי (ובפרק) [דבפרק] שתי הלחם (מנחות צ"ט ע"ב) תנן חל יום הכיפורים להיות בע"ש נאכל לערב, פירוש בשבת ואז אי אפשר לצלותו ולבשלו, וע"י מליחה ליכא למימר דגרסינן בירושלמי דפיאה (פ"ח ה"ד) דג מליח מערבין בו בשר מליח מערבין בו חי כדתנן הבבליים אוכלין אותו כשהוא חי, והיינו ההיא דפרק שתי הלחם, ומדקאמר בשר מליח ותו קאמר חי ש"מ שאינו מליח. ועוד דגרסינן בפרק אין צדין (ביצה כ"ה ע"א) ר' עקיבא אומר כזית חי מבית טביחתה, ואי במליחה מיירי הלא שיעור מליחה כצלי והיינו ת"ק. [ויש לדחות דלחי בעינן מליחה מועטת מלקדירה]. ויש לדחות דהא דגרסינן בפרק הכל שוחטין (ט"ו ע"ב) מותר לבריא באומצא, דמליחה מועטת שרי למימלח אפילו בשבת ולא דמי לצנון דאסור למולחו בשבת כדאיתא בפרק שמונה שרצים (שבת ק"ח ע"ב) שהיא מליחה גדולה ואפילו למאן דאמר בפרק כלל גדול (ע"ה ע"ב) אין עיבוד באוכלין איסורא מיהא איכא. ובפרק תולין את המשמרת (ק"מ ע"ב) גרסינן האי תליא דבישרא שרי וכו' ורש"י פירש התם במלוח. ובפרק מפנין (קכ"ח ע"א) גרסינן בשר תפל אסור לטלטלו אליבא דרב חסדא, מפני שאין ראוי לו לאכול במליחה מועטת אבל בר אווזא חיי באומצא במליחה מועטת ושרי לטלטלה. וכן ההיא דירושלמי הייתי יכול לומר דבשר מליח היא מליחה מרובה [בשר חי] היא מליחה מועטת אבל בלא מליחה כלל לא. מיהו כיון שבשאילתות דרב אחאי (פרשת ויקרא סי' ס"ח) כתב להיתר בלא מליחה כלל סמכינן עלייהו ושרי. והא דגרסינן בפרק דם שחיטה (כריתות כ"א ע"ב) אמר רב ששת דם מהלכי שתים אפילו מצות פרישה אין בו ופרכינן עלה מדתניא דם מהלכי שתים אסור ואין חייבין עליו ומשני כי תניא ההיא בדפירש ו[כי קאמר] רב ששת בדלא פירש כדתניא דם שעל הככר גוררו ואוכלו ושל בין השינים מוצצו ובולע ואינו חושש, ומשמע הא דם מהלכי ארבע אפילו לא פירש אסור, התם נהי דלא פירש על דבר אחר דומיא דככר מכל מקום ניכר הוא כההיא דדם של בין השינים ודכוותה באומצא דאסמיק (ב)אסור אבל בלא אסמיק לא.
